על די.ג’יי הארדוואל שמעתם? ובכן, הוא שמע עליכם, קצת יותר מדי בימים אלו. הדי.ג’יי ההולנדי , שמגיע להופעה בתל אביב היום, קיבל לאחרונה מכתב פתוח ברשת, מכתב שסחף מאות תגובות ופרסומים, הקשור להופעתו המתקרבת בארץ. המכתב הפומבי, שהגיע מקבוצה המכנה את עצמה “מכורים לטראנס נגד האפרטהייד הישראלי”, מוקדש למטרה אחת בלבד – למנוע מדי.ג’יי הארדוואל להגיע להופעה היום בישראל, “מוכת האפרטייד והשנאה” עפ”י הכותבים, דרך שכנוע המלווה בתיאור מעשי שיטנה של העם הציוני האכזר והנבחר. לפי ההיגיון של כותבי המכתב, מאות רוקדים בהופעת די.ג’יי בינלאומי בארץ היום נושאים על גבם את החלטות הפוליטיקאים מאז 1948 וחייבים להיענש על כך מיידית בחרם תרבותי גלובלי. היגיון פשוט.
הקבוצה ששלחה את המכתב אינה יחידה במינה, היא רק אחת מתנועות שונות ומשונות ברשת, המקדישות את זמנן לכתיבת מכתבים, יצירת קשר עם מנהלים ואמנים והחתמת עצומות פומביות במטרה למנוע מאמנים להופיע בישראל. מסתבר שהאקטיבסטים ברשת עוקבים אחר פרסומים ישראלים לגבי שמועות על אמנים בינלאומיים שמגיעים לארץ ופונים ללהקות ולמנהלים שלהם במטרה לשנות את דעתם, עוד לפני שהעסקה נחתמת. מסתבר שכללי בטחון שדה לא פוסחים גם על מדור המוסיקה.
בבלוג מפורסם הניקרא בפשטות מבאסת, שלא לומר מחרידה : “המנעו מלהופיע בישראל” – (Refrain Playing Israel) ניתן לקרוא עדכונים שוטפים על מאמצים מגוונים של גולשים למניעת הופעות בישראל, מאמצים שחלקם צלחו, גרמו לביטול הופעות ועדיין משפיעים עלינו. ביטול חם מהתנור הגיע אלינו רק לפני מספר ימים, הפרויקט המוסיקלי של מריל גרבוז – tUnE-yArDs הודיע על ביטול פוליטי של ההופעה המתוכננת בישראל עקב החלטה פוליטית. הארגונים השונים ברשת התגאו בביטול שהושג בעקבות לחצים על גרבוז עצמה שלבסוף ביטלה את ההופעה וחתמה על כתב התחייבות פומבי ברשת של אמנים נגד ישראל, אמנים המסרבים ומתחייבים לא להופיע בישראל.
.אמנים כמו הרד הוט צ’ילי פפרס שלא נכנעו למאבק והגיעו לכאן למרות הכל (לאחר ביטול הופעה לפני מספר שנים מסיבות לא פוליטיות כביכול), נתקלו בתגובות חריפות מקבוצות אקטיביסטיות וגולשים תומכים, הרבה לפני שהלהקה הגיעה לישראל. מכתבים פומביים ברשת – בפייסבוק ובטוויטר – נגד סירוב הלהקה לבטל את ההופעה בישראל, לצד עצומות וקריאות פתוחות לחברי להקה הקוראות להם להצטרף לחרם התרבותי נגד ישראל ולבטל את ההופעה לא חדלו. לאחר שהלהקה סירבה למאמץ נוסף מצד תנועות נגד ישראל ולא הסכימה להצטרף להפגנה נגד ישראל בניו יורק, הרד הוט קיבלו כתף קרה מהעולם המערבי במדיה החברתית, כאשר האירוע שמסמל זאת יותר מכל הוא להקת “משרוע לילה” (בערבית:פרויקט לילי) להקה לבנונית אלטרנטיבית מצליחה שצייצה טוויט מפורסם בו הם מסרבים להופיע כמתוכנן כלהקת החימום של הרד הוט בביירות, החלטה ישירה, הם ציינו, לסירובם של רד הוט לביטול ההופעה בישראל. הלהקה הלבנונית שאגב, עמדה בהצהרתם ולא חיממה את הרד הוט צ’ילי פפרס בבירות, נחשבת להרכב פרובוקטיבי וליברלי בעולם הערבי, וחלק מתכניהם נוגעים בנושאים לא פשוטים בתרבות הערבית השמרנית כמו יחסים הומוסקסואליים ואהבה צעירה.
לחץ, גם אם הוא וירטואלי, של 22 מדינות ערביות, בהן יש לרד הוט איצטדיונים למלא, הוא לא קל, אך כנראה שהאמת של רד הוט גרמה להם להאמין שהמעריצים הנאמנים שלהם יגיעו בכל זאת למלא אולמות. וכנראה שכוחם של אבירי הטוקבקים והעצומות הוירטואליות הוא לא כביר כל כך. למרות הכל, הטור של רד הוט במזרח התיכון נחל הצלחה מסחררת. עם זאת, הם גם איבדו קהל והמחאה החברתית ברשת נגדם לאחר ההופעה בישראל לא שככה, הם צורפו בחזית החברתית ברשת לרשימה השחורה המכונה “החרימו את מי שלא מוכן להחרים”, רשימה המתעדכנת כל הזמן של להקות שאינן מוכנות להחרים את ישראל וסופגות בעקבות כך סנקציות בעולם, סנקציות העלולות לפגוע בהם באופן כלכלי ותדמיתי.
הלולה פלוזה הישראלי מככב ברשימת החיסול ברשת מבחינת הלחצים החברתיים של קבוצות בעולם הערבי והמערבי הנושאות על דגלם חרם תרבותי נגד ישראל,
הארגון החברתי “התעלות – שירותי תקשורת” המכנים עצמם (באתר הנושא אותו שם)למירב האירוניה “עיתונות שלום למטרת פתרון בעיות” , פרסם את מאמר הפתיחה שלו לשנת 2013, מאמר שהכותרת שלו הוא “סיכום החרם התרבותי על ישראל לשנת 2012” ובו, סיכום האירועים או יותר נכון, סיכום הסיכולים המוצלחים והפחות מוצלחים של הופעות בישראל, סיכולים שמאות ואלפי בלוגרים פעלו למענם בזמן שאנחנו פה הגברנו את הווליום ללא חשש ולא ידענו, לא שמענו.
במאמר הפתיחה הוכרז השם הרישמי של לולהפלוזה ישראל בסצינת החרם הציוני – “לולהפארטהייד” לצד הצהרות על מאמצים של ארגונים שונים למחוק את קיומו של פסטיבל לולהפלוזה ישראל מהמפה. עמודים של כתבות המוקדשות אך ורק לדיכוי החשיפה התרבותית של ישראל לעולם המוסיקה העולמי. ופתאום נדמה לי ששמעתי את עצמי נאנחת בקול, האוויר נהיה יותר סמיך.
אז למה לי פוליטיקה עכשיו? אני מזמזמת לעצמי תוך כדי הקריאה באתרי השנאה, מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה, בטח מחר, אולי עוד לפני הצהריים זה יקרה, הרי זה קורה כל יום, כשמישהו ישאל אותי בסטארבאקס מאיפה אני, כי הוא “לא מצליח לזהות את המבטא, והוא פשוט חייב לדעת”, אני אגיד שאני משוויץ. מעניין איך זה להיות נייטרלית.
ככל שהתחלתי לספוג עוד ועוד מהמאמרים השונים ולקרוא יותר לעומק את החדשות והכתבות באתר ובאתרים השונים המעודדים חרם תרבותי נגד ישראל ובידוד חברתי ותרבותי של ישראל בעולם , כך גברה תחושת המועקה. מי ידע, כל הזמן הזה, אנחנו חשבנו שזה האמרגנים הישראלים שלא מצליחים לארגן פה הופעה.
מזמן או אף פעם לא הרגשתי רדופה, רדופה בדיעבד, מבלי לדעת שבכלל נרדפתי או שאני נרדפת. מבולבלים? גם אנחנו. מסתבר שהקלישאה החבוטה אכן נכונה, אם אתה פרנואיד, זה לא אומר שאף אחד לא רודף אחרייך. או מנסה לבטל את ההופעה שחלמת עליה כבר מזמן, מזמן.
.
Run Lolla Run 